טיפול הזוי אצל מרתף זקנה בירושלים

לבן שלי יש גם בעיות.

למה גם? כי גם לכם יש. וגם לבנים שלכם. אז גם אצלי זה ככה.

הוא מפחד מהחושך בצורה מטורפת ומתחיל לצרוח עד קצה השכונה אם מכבים לו את האור. אם הוא ייעקץ ע"י יתוש, הוא יקום למחרת עם תוספת של בועה מזעזעת של עור תפוח בגובה 4 סנטימטר ולא יוכל לפתוח את מה שהיה פעם עין במשך 3 ימים. אגב, אפשר פשוט להגיד שיש לו אלרגיה ליתושים, אבל למה לא לזעזע קצת, הא?

אז יצא לי לדבר עם חבר. גם לו יש בן. ולבן יש גם בעיות. כמו הבנים שלכם, נו.

"קח אותו למכשפה", אמר לי אייל בטלפון. "לקחנו את הבן שלנו, היא עשתה כל מיני דברים מוזרים, אמרה לי לקרוא פסוקים והקראנו לו (לתינוק שלהם) פתקים במשך חמישה ימים. וביום החמישי- הבעיה נעלמה".

"get out of here", דחיתי אותו בנימוס, אבל ידעתי שנדלקתי.

תוך כמה ימים, אני וכל המשפחה יורדים למרתף של ה"מכשפה" בירושלים.

"את תהיי השליחה של הבן שלך", סיננה המכשפה מבין שיניה הרקובות, קולה החלוד מקפיא את חוליותיי. (סתם, היא דווקא אישה די נחמדה ולא כ"כ זקנה, אבל מה לעשות- התואר של אייל נדבק בה והדמיון שלי חוגג).

במשך כשעה, אשתי הושיטה את ידה קדימה באויר. המטפלת לחצה על היד שלה עשרות פעמים, כשכל פעם היד הגיבה באחת משתי דרכים- או שהיא התנגדה לדחיפה של האישה, או שהיא נכנעה לה ונפלה. אשתי סיפרה שמשום מה לפעמים היא התנגדה ללחיצה ומשום מה- לפעמים הפילה את היד.

כל זה מתנהל בשקט, כשהמטפלת בעצם שואלת (דרך המוח, of course) את המוח של הבן שלי (דרך המוח של אשתי, of course) - כל מיני שאלות לגביו. אם היד מתנגדת- זה לא, ואם היא נופלת- זה כן. המוח פועל בדרכים נסתרות...

אני אישית מאוד הייתי שמח לבקר במוח של הבן שלי. גם לא הייתי מתנגד לשנות כל מיני משוואות קטנות שם כמו
"אבא =מישהו שצריך להקשיב לו"
במקום "אבא= מישהו שצריך לקפוץ לו על הגב" שנמצא שם עכשיו

אבל בכל אופן, קיבלנו פתקים. פתק אחד רגשי (להקריא לו 3 פעמים ביום), משהו בסגנון- "אני מתגבר על הפחדים שלי. אני שמח שיש לי עוד אחים וזה טוב שיש משפחה גדולה" ועוד כל מיני. בפתקים הקטנים היו את התסמינים הבעייתיים שהיינו צריכים לקרוא לו - "עקיצות יתושים, הפרשה נכונה של אלרגניים" וכו'.

8 ימים. 3 פעמים ביום.

יומיים אחרי שהסתיים הטיפול, אשתי התעצבנה על הילדים ששיחקו במיטה במקום לישון, וכיבתה את האור. בחדר השתרר חושך מצרים. וwhat do you know, במקום הצרחות ההסטריות המסורתיות- בני היקר שתק באדישות ולא אמר מילה. למחרת, התעורר עם עקיצת יתוש ובמקום לקום אל בוקר כשהבן שלך נראה כמו מוטנט מסרט אימה דל-תקציב- הייתה לו נקודה אדומה ליד העין.

וכך...החלטתי השבוע לרדת לטיפול אצל המכשפה מירושלים...

אבל זה כבר לפוסט אחר

לילה טוב לעצמי (אף אדם בעולם עוד לא יודע על הבלוג הזה מכיוון שהוא הוקם לפני שעה וחצי, אבל אם יצא לכם להכנס, לילה טוב גם לכם...)