כל החיים במה - כל מה שצבעוני ביומיום

...ואני דוחף ת'אף שלי בבמה, מת להעיף את התלבושות למזוודה ואת הציוד לאוטו ולא לפגוש אף אחד מהקהל. אני שונא להופיע לבד!!! אפילו על הכסף הייתי מוותר, רק להגיע עם הציוד לאוטו, להתניע ולברוח מרמת השרון חזרה הבייתה, ומהר!

ושהכנסתי את אחרון הברזלים של התפאורה, הוא ניגש אלי. [אסף תסתובב!] ילד פצלוח, נמוך מהפופיק שלי, מתקרב ואומר: היה לי כיף בהצגה שלך. וברח.

הללויה. היה שווה, לא? בכל אופן, עכשיו אני בטוח לא מוותר על הכסף!!!

יכולתי להוציא 5 וחצי שעות לשבור את הראש- איך פותחים בלוג? באיזה מילים? מה לא יהיה קטשי עד דמעות ובנאלי עד חרחור? אז פשוט החלטתי לזרוק איזה משפט באמצע של סיפור ו...I'll get it rolling

אז מה מצפה לכם בבלוג שלי? (כי זה בכל זאת כדאי להציג)-

הרי יש מליוני בלוגים
יש טריליוני קוראים
מה יש לי להציע?

well, הגעתי למסקנה שאני חי חיים די חוייתיים בתור שחקן ובמאי וסטודנט לפסיכודרמה וחווה מקרים מוזרים ומעניינים (והזויים...) ובעיקר מתעניין בכל מה שהוא לא הנטו, האפרורי של העולם הנמק שמסביבנו. לכן, אני הולך לעשות את הטעות הכי מטופשת באינטרנט- אני הולך להגדיר את הבלוג הזה בצורה רחבה ולא להתעסק בדבר אחד.

אגב, גיסי הג'וסי (ג'וס, בעל הבלוג "המסחטה"- מומלץ בכתובת http://music.issahar.com/) החליט החלטה רבת משמעות- לדבר רק על מוזיקה. רק. לא על חייו הפרטיים ולא על שכניו הארכאיים. פשוט מוזיקה.

אבל אני איני כזאת...

ולכן- קבלו את הבלוג שיתעסק בתאטרון, מיסטיקה, פסיכולוגיה, אירועים מוזרים מהחיים (שלי ושלכם- אם תפילו אותי מספיק מהכסא...) והכל- בכיף, בביטים פריקיים של מידע, תמונות, צבע וצליל.

פה יתקבלו בברכה האנשים הצבעוניים והאפורים כאחד, ואולי כל אחד ילמד קצת מהשני (גם אפור זה צבע...)

אז יאללה, לדרך...